אפיגנטיקה – האם לאם הפונדקאית יש השפעה גנטית על העובר

אפיגנטיקה -האם לאם הפונדקאית יש השפעה גנטית על העובר ברחמה?

כל מי ששוקל/ת פונדקאות, יכולה לתהות בנוגע להשפעה הגנטית של האם הפונדקאית על העובר. במהלך ההיריון, השליה מפרידה בין ה-DNA של התינוק והאם. כאשר התינוק נוצר ברחם, השליה נוצרת יחד אתו. המטרה העיקרית של השליה היא להיות שומר סף. השליה מספקת  לתינוק הגדל את ההזנה לה הוא זקוק.

יתר על כן, השליה היא אחד המגנים העיקריים על שלמות העובר. לכן, היא חדירה באופן סלקטיבי – רק חומר ספציפי יכול לעבור לתינוק. ה-DNA של הפונדקאית יישאר, על פי רוב, בצד השני של השליה.

בשל כך, רק מספר זניח של תאים מן הפונדקאית יגיעו לתינוק דרך השליה. עם זאת, מספר התאים העוברים דרך השליה הוא חסר חשיבות. כן, התאים האלה נושאים את החומר הגנטי של הפונדקאית. ועדיין, הם בקושי יכולים להשפיע על המבנה הגנטי של התינוק.

במקרים של פונדקאות הריונית, התינוק יהיה צירוף של המבנה הגנטי של הוריו המיועדים. התאים המחלחלים דרך השליה מהפונדקאית נושאת ההיריון לא ישפיעו על כך בשום צורה.

עם זאת, האם הפונדקאית עדיין משפיעה על התינוק בדרכים אחרות. כמובן, התזונה והבריאות הכללית של האם הפונדקאית משפיעים על התינוק. הריון פונדקאי הוא ביסודו לא שונה מכל הריון אחר. לכן, האם הפונדקאית צריכה לשים לב שהתזונה שלה בריאה.

יתר על כן, היא צריכה להפחית את רמת הלחץ והמתח שהיא סובלת ממנה כי גורמים אלה משפיעים על התינוק בצורה משמעותית.

האם הפונדקאית לא תורמת את החומר הגנטי בפונדקאות הריונית. עם זאת, היא יכולה להשפיע על הביטוי של הגנים של התינוק. המחקר של אפיגנטיקה אומר לנו כי כל סביבה משפיעה על האופן שבו הגנים באים לידי ביטוי. זה כולל את הסביבה הקדמונית – הרחם.

אפיגנטיקה היא המדע של האופן שבו הביולוגיה שלנו מושפעת מהסביבה שלנו. הגנטיקה שלנו, זה הדנ"א שלנו, היא משהו שאנחנו בעיקר יורשים מההורים שלנו. עם זאת, עדויות חדשות בעשורים האחרונים הראו כי הניסיון גם ממלא תפקיד גדול בהתפתחות הביולוגית שלנו, אפילו הניסיון שלנו ברחם.
מבחינה ביולוגית, כל אחד מאתנו מורכב מקוד הדנ"א שאנו יורשים מהורינו. ירושה זו היא פחות או יותר קבועה. זה נשאר אותו הדבר לאורך כל חיינו, ואנחנו בתורנו עשויים להעביר אותו לילדים שלנו.
עם זאת, זה זמן רב ידוע כי הסביבה שלנו מפעילה השפעה חזקה על איך הקוד הגנטי שלנו בא לידי ביטוי. ובשנים האחרונות, המנגנונים העומדים בבסיס השפעה זו הובהרו, מה שנותן לנו שליטה על טיפוח הטבע.

אחד המנגנונים האפיגנטיים העיקריים הוא מתילציה של DNA, אשר קורה כאשר מולקולה קטנה (הנקראת קבוצת מתיל) מתחברת לסליל כפול של ה-DNA. למולקולה זו יש את היכולת לשנות את הגן בתוך הרצף של הדנ"א, וברוב המקרים זה משתיק את הגן הרלוונטי.
זה חשוב, כי אם מולקולה קטנה כמו זו מסוגלת לשנות את הביטוי של גן שלם, החיבור של מולקולות כאלה לאורך כל רצף הדנ"א יכולה להפעיל שליטה חזקה על הביולוגיה שלנו.
אפשר לשקול למשל את ההשפעה של תת תזונה אימהית. אחת התגליות הראשונות בתחום האפיגנטיקה הייתה שילדים שנולדו מנשים שקיבלו פחות קלוריות מהמומלץ במהלך ההיריון, היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח סוכרת בהמשך החיים.
מנקודת מבט אבולוציונית, זה הגיוני לחלוטין. עובר המתפתח בהקשר של משאבים מועטים, ירוויח מהיכולת לאחסן יותר סוכר בגופו.

ותזונה היא רק דבר אחד: יש גם ראיות לכך שהסביבה ההורמונלית ברחם עשויה לשחק תפקיד מכריע בהיבטים רבים של התפתחות העובר וגם בתפקוד המערכת החיסונית, במיוחד הרמה של הדלקתיות בגוף האם, יכולה להיות עם השלכות ארוכות טווח על הילד.
זה כבר מבוסס היטב כי הביולוגיה של נושאת ההיריון יש את היכולת לתכנת מחדש את האפיגנום של העובר. משמעות הדבר היא כי בנוסף לקשר הרגשי, יש גם קשר ביולוגי בין הפונדקאית לבין התינוק המתפתח.
לכן, זה אפשרי עבור המצב האפיגנטי של האם הפונדקאית להשפיע על המידע האפיגנטי של הילדים.

המבנה הגנטי כבר שם. זה נקבע בעת ההתעברות. אז כאשר ילד נולד באמצעות פונדקאות, מי הם ההורים ה"אמיתיים" שלו?

מבחינה ביולוגית, התשובה תהיה שני האנשים שתרמו את הביצית והזרע. עם זאת, חלק מההורים המיועדים זקוקים לעזרתם של תורמי ביציות ו/או זרע כדי להרות את ילדם, כך שילדם יהיה קשור גנטית לאחד מהם או אף אחד מהם. כשמדובר בקשרים משפחתיים, שימוש זה של תורמים לא משנה.

אימוץ הוא הוכחה לכך שהוריו ה"אמיתיים" של הילד הם האנשים שקוראים לו סיפורים לפני השינה, שמים לו פלסטרים כשהוא נפצע, מחבקים אותו ומשתתפים בכל אירוע שלו. פונדקאות וכל מסלול אחר של בניית משפחה "לא מסורתית" אינם שונים במובן זה.

יש לזכור, ללא קשר לשאלה אם הוריו של ילד קשורים אליו ביולוגית או לה, או אם הם נולדו באמצעות פונדקאית, האנשים שמגדלים ואוהבים את הילד הזה הם ההורים האמיתיים שלו. 

לכן, החומר הגנטי של האם הפונדקאית לא ישפיע על סוגי הגנים שיש לתינוק. עם זאת, זה יכול להשפיע על האופן שבו הם מופעלים.

לכן זה חיוני לשמור על תנאים אידיאליים במהלך ההיריון. לרחם יכולה להיות השפעה סביבתית על האופן שבו התינוק מתפתח. ובדיוק בגלל זה, האם הפונדקאית צריכה לשמור על תנאים אופטימליים לאורך כל הדרך.