תרומת ביצית בטיפולי פוריות
אם לא ניתן לעזור לזוג באמצעות הליכים כגון הפריה חוץ גופית (IVF), הם עשויים לשקול שימוש בתרומת ביצית. תרומת ביציות ולעיתים תרומת עוברים מאפשרת לאישה לא פורייה לשאת ילד ברחמה וללדת.

את יכולה להיות מועמדת לתרומת ביצית אם יש לך את אחד מהמצבים הבאים:
- אי ספיקה שחלתית: מדובר בתסמונת שגורמת לייצור מועט של ביציות בשחלות. מצב שבו גיל המעבר החל הרבה יותר מוקדם מהרגיל, בדרך כלל לפני גיל 40. לעיתים אי ספיקה שחלתית מתרחשת על רקע של טיפולים (למשל טיפולי כימותרפיה) או על רקע גנטי (למשל תסמונת האיקס השביר).
- רזרבה שחלתית נמוכה ביותר, כלומר גם יש לך מעט ביציות וגם הן לא באיכות טובה. זה יכול להיגרם לעתים קרובות על ידי גיל, כי הפוריות יורדת דרמטית לאחר גיל 40.
- מחלות המועברות גנטית שניתן להעביר לילדך.
- היסטוריה קודמת של כישלון עם הפריה חוץ גופית -IVF, במיוחד כאשר הרופא שלך חושב כי איכות הביציות שלך עשויה להיות הבעיה.
השימוש בתרומת ביצית הופך נפוץ יותר, במיוחד בקרב נשים מעל גיל 40. הפריה חוץ גופית עם תרומת ביצית נהנית משיעור ההצלחה הגבוה ביותר של כל הליכי הפוריות. בנוסף, לנשים המשתמשות בעוברים טריים (לא קפואים), יש סיכוי של 43.4% להיכנס להריון בכל מחזור.
למצוא ולבחור תורמת ביצית

רוב תרומת הביציות היא אנונימית.
אם תחליטו להשתמש בביציות של תורמת יש לשאול את המרפאה אם יש להם תורמות זמינות שכבר עברו בדיקה וסינון. לרוב עדיף למצוא תורמת באמצעות אחת מסוכנויות שמאגדות תורמות ביציות רבות.
החיסרון העיקרי למצוא תורמת לבד הוא שיהיה עליכם לראיין את התורמת בעצמכם. זה חיוני כי התורמות צריכות להיבדק גם עבור כל ההפרעות הגנטיות או מחלות כגון איידס. הדבר נכון גם לגבי נשים המשתמשות בתורם זרע.
תכניות תרומת ביציות הן שונות בדרישות שלהן אבל רובן עורכות סינון מקיף ומספקות לך מידע מפורט על ההיסטוריה הרפואית, הרקע והחינוך של התורמת. תכניות מסוימות כוללות מגבלות גיל מחמירות; הם לא יקבלו תורמות מבוגרות מאמצע שנות ה-20 לחייהם. למשל, לפי האגודה האמריקאית לרפואת פוריות ההמלצה היא לתורמות ביציות להיות מתחת לגיל 34.

מה לצפות מתהליך תרומת ביצית
הכנת התורמת: ההכנה של האישה התורמת את הביציות כוללת סדרת בדיקות לגילוי מחלות, בדיקות גנטיות, בחינת עברה הרפואי של התורמת וכן היסטוריה רפואית משפחתית שלה.
כמו כן, מידע לגבי נתונים חיצוניים של התורמת (גובה, משקל, צבע שיער, צבע עיניים), מוצאה והשכלתה הם רלוונטיים ביותר וחשובים לצורך הליך ההתאמה (לפי החוק הישראלי זהותה של התורמת נשארת אנונימית).
התורמת, תקבל טיפול הורמונלי להשראת ביוץ על מנת שאפשר יהיה לשאוב משחלותיה מספר מקסימלי של ביציות בשלות.
הכנת הנתרמת: ההליך לתרומת ביציות דומה לטיפול בהפריה חוץ גופית סטנדרטית. הנתרמת תעבור בדיקות דם לצורך בירור מחלות זיהומיות ובדיקות נוספות.
גם בן זוגה של הנתרמת יחויב לעבור את כל הבדיקות הזיהומיות וגם הבדיקות הגנטיות המלאות כדי לשלול נישאות גנטית למחלה כלשהי. במידה ומשתמשים בתרומת זרע, ישנם בנקי זרע המבצעים את הבדיקות לנשאות גנטית לזרע הנתרם. הנתרמת תזדקק לעבור טיפולים הורמונליים כדי להכין את גופה לביצית המופרית/עובר. היא תקבל טיפול הורמונלי שיבטיח את התעבות רירית הרחם שלה באופן מספק עד למועד שבו יחזירו את העוברים שייווצרו.
ברגע שהביציות מוכנות, הביציות לאחר מכן יישאבו ויופרו עם הזרע של הבעל או של תורם הזרע. כמה ימים לאחר מכן, העובר או העוברים מושתלים ברחם הנתרמת. הנתרמת תמשיך לקחת הורמונים במשך כ 10 שבועות לאחר מכן. ניתן גם להקפיא את ביציות התורמת לשימוש עתידי.
במקרים שבהם הטיפול נעשה בחו"ל, מעבירים לשם את מנת הזרע של בן הזוג או של התורם (במקרה הזה אז זרע קפוא). במעבדה בחו"ל מבוצעת ההפריה בין הזרע שהתקבל לבין הביציות שנתרמו. החזרת העוברים לרחמה של הנתרמת מתבצעת בטווח של יומיים עד שישה ימים לאחר ההפריה. ההחזרה יכולה להתרחש במרפאה בחו"ל או במרפאה בארץ, שאליה מועברים העוברים כאשר הם טריים או מוקפאים בתנאי אחזקה מותאמים (טריים באינקובטור נייד ומוקפאים במיכל של חנקן נוזלי).
