למה נולד האתר?

את הארבע שנים האחרונות העברתי בטיפולי פוריות מפרכים. וזאת אחרי הריון כימי שחוויתי ורופא שטען שבלי טיפולים, יהיה לי כמעט בלתי אפשרי להביא ילד לעולם. טיפולי הפוריות האלו שינו אותי לנצח. אני לא אותו אדם שהייתי לפני הטיפולים האלה. לאורך כל הדרך חתחתים הזו, ניסיתי פשוט הכל. הכל.

התחלתי בלקרוא ספרים ומחקרים באנגלית על שיפור איכות הביציות, קניתי ולקחתי כל תוסף שקיים בשוק, עשיתי דיקורים סיניים במשך שנים, פיפל (שריטה של הרחם) 3 פעמים, היסטרוסקופיה אבחנתית 4 פעמים, הזרקתי כל סוג של הורמון במינונים מפלצתיים, הזרקתי פרגניל אחרי שנקלטתי בהריון האחרון במשך 13 שבועות פעמיים בשבוע – זריקה כואבת לשריר בטוסיק.

כבר לא זיהיתי את הגוף שלי ובאיזשהו שלב כבר הפסקתי להרגיש את הכאב. לא הייתי מחוברת לעצמי בשום מובן, נדמה שהגוף שלי נלקח לטובת ניסוי ומחקר אנושי בפוריות. מכונת הזרקות שצריכה להגיב בדיוק בזמן הנכון.

הייתי חדורת מטרה ובשביל המטרה הזו הייתי מוכנה לסבול הכל. יש האומרים שהאדם שאתה מוגדר על ידי הדבר שאתה מוכן להיאבק למענו, לסבול כאב למענו. הייתי מוכנה לסבול כל סוג של כאב כדי שלבן שלי בן השש יהיה אח/ות. כדי שלא יגדל לבד כמו שאני גדלתי, שיחווה משפחתיות, מה שאני מעולם לא חוויתי.

כתוצאה מזה שהתחלתי אצל רופא לא מקצועי בזבזתי זמן שהיה קריטי מאוד עבורי על הזרעה שגרמה לי לציסטה בשחלה שהיה קשה להעלים (הזרעה תוך רחמית היא הזרקה של דגימת תאי זרע ישירות לתוך חלל הרחם. לצורך התהליך דגימת הזרע עוברת שטיפה והשבחה במהלכה נבררים תאי הזרע הטובים ביותר). וגם כשכבר עברתי לרופא מצוין לסבבי הפריה חוץ גופית (IVF), זה כבר לא עזר לי באמת. העוברים שלי תמיד הוחזרו טריים.  המשמעות היא שכל סבב כרוך בשאיבה והחזרה. הזדמנות אחת ויחידה שצריך ללכוד. מתוך 4 IVF שעברתי, פעמיים נקלטתי.

אני בת 45 היום. את המסע הזה התחלתי בגיל 39. 

בפעם הראשונה הפסיק לי הדופק בשבוע 11 עם תאומים ונאלצתי לעבור גרידה. בין לבין לא הצלחתי להיקלט להריון.

בפעם השנייה והאחרונה שנקלטתי להריון, גילו לי תסמונת דאון בעובר ונאלצתי לעבור גרידה בשבוע 20. החוויה הזו, של להרוג עובר חי כי הוא חולה הייתה קשה מנשוא בשבילי. מהרגע שהיתה אבחנה לתסמונת דאון, התקווה היחידה שלי היתה לראות חוסר דופק באולטרסאונד הבא. לראות משהו חסר חיים. מת. ואז המציאות טפחה על פני באכזריות. בכל הבדיקות הוא היה חי לחלוטין, מסתובב, בועט, זז. הוא היה הדבר הכי יפה שראיתי.

אם כן, עשיתי הכל כדי שהוא יחיה ואכן הוא היה חי. אבל חי-חולה.

אי אפשר להסביר מה עוברת אישה שעברה כל כך הרבה שבועות של בחילות, הקאות, צרבות, כאבים בהריון והכל לשווא. ופעמיים. וכל הצמר גפן שבו הקפתי את עצמי כדי לשמור על ההריונות שלי לא תרם לי במאומה.

בגלל שכבר חוויתי גרידה, הייתי חרדה מגרידה נוספת. לא תיארתי לעצמי שהגרידה הזו תהיה יותר קשה משמעותית מהקודמת כי העובר היה חי. נתנו לי לפני הגרידה את כדור הקסמים ציטוטק. מה שחוויתי היה רצף של צירים, כאבי תופת בבטן עד חוסר יכולת להתיישר. בכיתי בהיסטריה עד לכדי צרחות. הרגשתי את המלחמה האבודה של העובר שלי. הרגשתי אותו בועט בכוח אבל הוא כבר לא ינצח במלחמה הזו.

גרידה היא סיטואציה קשה ומגעילה. תמיד עינוי למצוא לי וריד פנוי, וכמו שה שמובל לשחיטה עליתי על כיסא העינויים-ניתוחים שכבר מכיר אותי ומחכה לי. בבית החולים, הגיהינום הסטרילי הזה שפעמיים הביא לי הריון ופעמיים הביא לי גם גרידה.

גם כדי להגיע לנקודה הזו של הגרידה עברתי סיוט בירוקרטי מצד כל מערכת אפשרית. נאמר לי שעלי לחכות עד לבדיקת מי שפיר (מעל שבוע 16) ורק אז לעשות גרידה כי כבר עברתי את השבוע שמותר לעשות בו סיסי שלייה (בדיקת סיסי שליה נועדה לאתר מומים ו/או מחלות גנטיות בעובר). סירבתי לקבל את זה שאצטרך לשאת ברחמי תינוק חולה עוד מספר שבועות, לסבול הריון שאין לו שום תכלית ושום תקווה ולאחר מכן גם להגיע ללידה שקטה. במערכת בריאות לא מתפקדת, הלכתי לרופא פרטי שהסכים לעשות לי סיסי שלייה וזאת כדי להימנע מעוד סבל. ואכן עשיתי. "זכיתי" בגרידה המיוחלת.

למען האמת, לא חשבתי שאוכל להתגבר על זה. בשבוע הראשון אחרי הגרידה לא הבנתי איך העולם ממשיך לתפקד כרגיל. איך הכל נראה אותו הדבר כי אצלי שום דבר כבר לא היה אותו הדבר. לקח לי גם זמן להצליח להרים את הראש מהרצפה. היה נדמה שאני מעדיפה להתחפר בתוך האדמה ולא להישיר מבט לאותו עולם ש"לקח" ממני. אבל מכיוון שזה לא היה אפשרי והחיים צריכים להמשך אז ממשיכים. והתחושה הכי חזקה בסיטואציה הזו היא תחושת הבדידות. בדידות עטופה בטעם של כישלון.

וכל המוסדות הרפואיים שאמורים ללוות אותך ולהקל עליך רק מקשים עליך את ההתמודדות. מי ידע שיש וועדה להפסקת הריון, גוף שגורם לך עוד קצת להתמוסס בתוך הכאב של עצמך ולעבור עוד סט של בדיקות ועוד סבל של ראיונות עם אנשי מקצוע. הכל בתשלום והרבה המתנה כמובן. לא ברור למה אישה במעמד הזה צריכה לשבת ולהמתין לוועדה כשהיא גם ככה במפח נפש.

כשמשהו קטן בתוכך מת, גם את מתה קצת יחד אתו בין אם תרצי ובין אם לא. אלה חלומות שחלמת על משפחה ועל ילד שלא זכה להיוולד, שכבר הספקת לאהוב אותו בכל אולטרסאונד שראית אותו והיית מוכנה לתת הכל כדי שרק יחיה ויהיה בריא.

וגרוע מכל, גם חוויתי לידה שקטה. את הלידה השקטה חוויתי במסגרת הליך פונדקאות שעברנו שלקח שנה וחצי. נולדו תאומים בשבוע 29 כאשר הילדה נפטרה כעבור יומיים והילד שרד, אחרי תקופה של 3 חודשים באינקובטור. 

למי שחוותה את החוויות הקשות הללו, אתר זה ינסה להסביר את החוויות שלכן לאור הידע הנוכחי הקיים. אחת הסיבות שאני לא אוהבת להסביר ולדבר על החוויות הקשות שעברתי היא שלמי שעברה את זה אין צורך בהסבר. והאחרים יבינו לא את איך שהרגשתי אז ולא איך אני מרגישה עכשיו.

אז נעים מאוד, היום אני בפוסט טראומה, אני ועוד נשים רבות כמוני. אבל לא יכולתי להמשיך בחיים שלי כרגיל יותר. ידעתי שאם אני לא אקח את האירועים הרעים שעברתי ואמנף אותם למקום חיובי אז הרי שבאמת נכשלתי. לא יכולתי לקבל את זה שכל הסבל היה לחינם. חיפשתי את התיקון שלי כדי שאוכל להמשיך לחיות בלי חרטות ועצב.

ידעתי שאני כבר לא אהיה יותר בהריון בחיים האלה, זה לא נועד לקרות עבורי. ויחד עם זאת, גם הבנתי שכמות הידע שצברתי במהלך הארבע שנים האחרונות היא עצומה. אין לי ספק שעם כל המידע שצברתי, אוכל לעזור לכל כך הרבה (א)נשים. ואז הבנתי שזו השליחות שלי כנראה בעולם הזה.

המטרה של האתר היא לתת סקירה ייחודית ומקיפה של כל ההיבטים של הפוריות תוך חשיפה לכלים מועילים ומחקרים בתחום. בנוסף, בכוונתי לתת מידע שיעזור לכל אחד ואחת להפוך להורה בכל הדרכים האפשריות שקיימות היום בשוק.

יש נקודות של זמן שהן קריטיות במיוחד החל מגיל מסוים וכאשר עושים טעויות, כל טעות צורכת זמן ומפחי נפש. כל טעות מרחיקה אותנו מהחלום, החלום להביא ילד לעולם. הידע באתר הזה הוא מצרך חשוב וכמעט קריטי כדי לנסות ולצמצם את הטעויות בדרך.

היום אני יכולה לומר בוודאות שעם הידע וההכוונה הנכונים, הייתי יכולה להימנע מהרבה מהדברים הקשים שעברתי. אם אוכל למנוע מפח נפש של נפש אחת, הצלחתי בתפקידי.

בסופו של דבר, עברתי 2 תהליכי פונדקאות קשים וארוכים. גם בנושא הפונדקאות חוויתי דרך ארוכה ומפותלת שכללה תינוק שנולד בשבוע 29 והיה מאושפז בפגיה בבית חולים בגיאורגיה במשך 3 חודשים ונולד עם כליה אחת. ובתהליך השני,  נולדה ילדה עם מום לבבי וגם כן אושפזה במחלקת פגים בבית חולים בגיאורגיה.

סך הכל שהייה של כחצי שנה בגיאורגיה למטרה הזו ויותר משנה של ניסיונות להיכנס להריון באמצעות פונדקאית.  וכיום, יש לי 3 ילדים. ילד בן 8, ילד בן שנה וחצי וילדה בת 6 חודשים.

החזון

המטרה של האתר היא לתת עצות אובייקטיביות, מידע ממומחים וכלים מועילים כדי לעזור לך להביא לעולם ילד.

אנחנו חושבים מחוץ לקופסא. אתר זה נולד מתוך כאב וניסיון אישי שלא קיבלו מענה ראוי בשום פלטפורמה. הייעוד שלנו הוא לעזור לקהילה שקופה שבהחלט צריכה הכוונה. 

המחויבות הבלעדית שלנו היא לעזור לך להגיע להחלטה הכי נכונה בשבילך בשקיפות מוחלטת.

באתר הזה הושקעו הרבה מאמצים ושעות על גבי שעות של קריאה וניתוח של מחקרים, כל מוצר שמוצע באתר זה נוסה באופן אישי ומעולם לא התקבל בחינם על ידי אף יצרן/משווק. אנחנו מתחייבים לספק דעות בלתי משוחדות באופן מוחלט על כל התוכן שלנו.

כאשר נכנסים לתהליך של הבאת ילד לעולם, לעיתים עלינו להתמודד עם פרוצדורות רפואיות, תסכול ואכזבות בדרך. הרבה מאוד זמן אנשים נאלצו להחליט החלטות שהן מאוד קריטיות בלי שיש להם הרבה הבנה ובהירות בנושא.

החלטנו לשנות את זה. הגיע הזמן להגיע להחלטות מושכלות בהקשר לתהליך הבאת ילד לעולם.

הגולש/ת הוא העדיפות הראשונה שלנו. אנחנו מאמינים שכל מי שנמצא בתהליך הזה, חייב להיות מסוגל לקבל החלטות בביטחון.

השליחות שלנו

השליחות שלנו היא להעצים אנשים במידע ולשנות את הדרך שבה דברים נעשים בתחום הזה.

אנחנו חרטנו על דגלנו שלא נפרסם מאמרים ותכנים שנותנים הבטחות שווא בסגנון "איך נכנסתי להריון תוך פחות מ-3 חודשים אחרי שנים של חוסר פוריות והפלות". המטרה של האתר היא לא לעשות קסמים ולא למכור שיקויים לא מבוססים. כל מוצר או שירות שעולה לאתר הזה עבר בדיקה קפדנית מתוך ניסיון אישי אובייקטיבי על מנת שהתכנים יהיו הכי איכותיים שיש. יש מסע לעבור ובסוף המסע מחכה לנו חלום,

!Dream for a baby